מסדר האחיות

Color me pretty

שעות רבות עברו על המסדר בדיונים איזה ציור ייצג בכבוד הראוי את פרידה קאלו, אחת האמניות הכי מפורסמות של המאה העשרים שנולדה ב-1907 במקסיקו. בסוף נזכרנו שזה האינטרנט, אז למה לא לפרגן בכמה וכמה. 

אז התחלנו בפורטרטים העצמיים בהם היא מופיעה לא מפוענחת, יפה, משופמת וחד גבתית. אלו הפורטרטים שהפכו כבר לקלישאה ולתעשייה, לפרסומת של “וולוו” לקהל ההיספני, לבול של שירות הדואר המקסיקני, לגלויות של ה”מומה”, לאינספור עטיפות של מגזינים, ולסרט בכיכובה של האחות הלוהטת, סלמה האייק. 

אך אלו לא רק הפורטרטים העצמיים, שהביאו לקאלו את תהילתה. היו אלו גם הציורים הריאליסטיים שהפגינו את מחוייבותה למהפיכה הקומוניסטית, והיו גם אלו הציורים ששילבו בחדשנות ובמקוריות בין הזרם הסוריאליסטי של תחילת המאה העשרים למסורת הציור המקסיקנית רבת השנים.

אבל זה בעיקר הכאב, הפיזי והנפשי שנוכח ביצירה של קאלו ונותן לה את כוחה הלא מתפשר. אז החלטנו לסיים עם אישה, שניצבת, קשורה, ממוסמרת, וגופה הפעור חושף שלד ברזל. עדות ותוצר לכאב שהיה חלק כה גדול מחייה של קאלו - שרגלה הימנית נפגעה עקב מחלת הפוליו שקיבלה בגיל שש, שגופה רוסק בגיל 18 בתאונת דרכים שבעקבותיה החלה לצייר, ושמתה בגיל 47 לאחר שנה שבה רגלה נכרתה, שנה, שבה כתבה ביומנה “אני מקווה שהעזיבה תהיה מלאת שמחה, ואני מקווה שלעולם לא אחזור”.