Peace and Noise
בילדותה, אחות אחת במסדר היתה יצורה קטנה, שמרנית ופחדנית. לצלילי קיילי ומדונה קיפצה גם קיפצה, אבל כל סטייה ימינה או שמאלה מבלונדז’ מתקתק צרם קשות לאוזניה הקטנות והמפונקות. אין פלא אם כן שאחות זאת מעולם לא התחברה לפטי סמית’, האימא, הסנדקית והכוהנת של ה-Pאנק שהתחראה על הבמה בשנות השבעים כמו שאף אישה לא עשתה מעולם. המראה האנדרוגיני, החולצות המטונפות, הגיטרות המכסחות, המילים הקשות והשירה הלעיתים דווקא רכה, ואז לפתע צורמת, צורחת, מדוברת ומלחשת הקשו על מוחה הגוזלי של האחות שבעיקר ביקש לנוע בקצב המענג של הלוקומושן.
היה זה רק לאחר שנים - בערב חד פעמי במגדלי טיים וורנר, בקומה השישים חמש, בחלל קטן וחשוך שמבעד לקיר הזכוכית העצום שלו נשקף סנטרל פארק - שהבינה האחות את טיפשותה. היא נקלעה להופעה של פטי סמית’ במקרה ורק ידעה שלא מדובר ברפרטואר הרגיל של סמית’, אלא בהופעה מיוחדת של סטנדרטים של ג’אז שהיו אהובים על אימה שנפטרה לא מזמן. במשך שעה ורבע פטי סמית’ היתה על הבמה והאחות נשבתה. היא היתה קצת מבולבלת ומפוזרת. לבושה בגי’נס, חולצה פשוטה ומגפיים, דומה מעט לאיגי פופ בשערה הסבוך, באף המעוקל ובגוף הזוויתי, היא החזיקה לפעמים ניירות עם מילות השיר, התחילה אותם מחדש כשזייפה, סיפרה בין לבין סיפורים מפותלים וכובשים על זעם והתלהבות נעורים ולבבות שבורים והייתה כל מה שתרצי מאמנית אמיתית - חכמה, אחרת, ישירה, כנה ועם כוח שבקע ממנה במפתיע וללא הסבר.
אפופה בהתלהבות, האחות התחילה במסע. החל מ”הורסז”, אלבומה הראשון והמהולל כיום של סמית’ שיצא בניו יורק של 1975 כשהסתובבה בעיר עם חבר הנפש שלה רוברט מייפלתורפ, עבור ב”ווייב”, האלבום האחרון שהקליטה בסבנטיז ואחריו נעלמה לדטרויט עם הבעל והילדים. בהופעה היא אמרה שכל יום היא יוצרת משהו, אבל מבחינה ציבורית לפחות היא חזרה להקליט רק אחרי עשר שנים וגם אז לסירוגין. רק לאחר מות בעלה באמצע שנות התשעים, חזרה בעידודו של מייקל סטייפ ליצירה יותר שוטפת וקבועה של מוזיקה, סרטים ואמנות. במסעה, האחות שמעה שירים מדהימים שכבר הכירה, גילתה שירים מופלאים שלא הכירה, וקאברים שרק סמית’ יכולה לעשות אותם לשלה. יש בה משהו מעורר השראה. בעידן כה ציני, סמית’ עם כובע מוזר ושיער מדובלל עדיין מעזה להקריא שירה, לשיר על רגשות חשופים, לזעום על ממשלות ולהטיף למהפיכה, והיא עושה זאת באופן כה אישי ואמיתי שקשה לא להיסחף עימה. אך אל נתהדר סתם בגיטרה, אם נודה על האמת הרי שעבור אותה אחות עם כל האהבה, פטי נשארה גם לא נגישה. מאתגרת, תובענית וקשה לעיכול, סמית’ לא מקבלת הרבה זמן אוויר. “אבל זה בסדר”, אומרת האחות לעצמה. גאונות אמיתית, אפשר גם לאהוב מרחוק. לא תמיד צריך להיות מעריצה צמודה.
