אחיות רבות במסדר אהבו בילדותן שלושה מחזות זמר: “צלילי המוזיקה”, “גריז” ו”שיער”. בהתחשב כי זו עובדה רפואית ידועה שג’ולי אנדרוז נולדה עם מקל בתחת, אין זה מפתיע שמשלוש אהבות גדולות אלו, נולדו רק שתי אחיות שאישיותן ודמותן עוד זורחת מתקופת הזוהר של סוף שנות השבעים.
הראשונה מביניהן היא ריזזו מ”גריז” שיצא ב-1978. אם בילדותכן צפיתן ב”גריז” והערצתן את סינדי בגילומה של אוליביה ניוטון ג’ון, הרי שבלשון מנומסת, אתן מפגרות. ברור לכל אחות עם מעט שכל בקודקודה שהגיבורה האמיתית של הסרט היתה ריזזו בגילומה של סטוקארד צ’אנינג המופלאה. מה היה לה להציע לסינדי, לאותה בלונדינית רכיכתית שהחליפה את עורה ותמכור גם את אימה על מנת להשיג את דני זוקו, אל מול ריזזו, מנהיגת ה”פינק ליידיז”, ה”ליידי ווית’ דה בייבי” הקשוחה והקוצנית שבכוח אופייה, פניה העקמומיות-כעורות-יפות, לשונה החדה ולעיסת המסטיק הפרועה הכניעה את קאניקי והפכה אותו לכלבתה. גם בעולם האמיתי, ההשוואה בין השתיים עומדת בעינה. אוליבייה אמנם רשמה לזכותה להיט דיסקו אלמותי, אבל בסופו של דבר מדובר במלפפון מבחינה ווקאלית ואישיותית. לעומת זאת, סטוקארד המשיכה לקריירת משחק מוערכת בטלוויזיה, בקולנוע ובתיאטרון, ובמקביל עם כל הכבוד לציוצים של סינדי ב”גריז”, הרי ששיר השרמוטיות העצמאית והזועמת של ריזזו ב”גריז” מאפיל על כל רגע קיטשינורי של סינדי הבכיינית.
