Fuck, fuck, fuck, fuckity, fuck
חודש נובמבר היה חודש קשה על מסדר האחיות. עין רעה נפתחה על חברות המסדר ברחבי כדור הארץ. מטעמי פרטיות, לא ניכנס פה לסיפורים עסיסיים ושמות, אבל אין ספק שבחודש האחרון, מסדר האחיות חרט על שעריו את הפיתגם הידוע: צרות באות בצרורות. ומה אחיות עושות כשהצרות באות? האחיות מקללות. כן, כן, הן מקללות ובטירוף שלהן, עם פה ג’ורה שגם אגף שלם בסופר פארם לא יצלח על מנת לנקותו. אל תבינו לא נכון, האחיות הן ליידי בכל מובן המילה, אך לפעמים אין כמו שצף קצף בריא של קללות, נאצות וטנפת כדי לשחרר שינאה, תיסכול, חרדה וארס של כל ליידי באשר היא. אמנם בתרבות השיחה המערבית, קללות נחשבות כסימן לפרימיטיביות ואינפנטיליות. אך האחיות יודעות שנהפוך הוא. זו היא דווקא הדחקת הקללות המוחלטת שגורמת לילדותיות מטופשת. להוכחה תרבות אמריקאית שלמה שמתפחלצת ומגחכת בו זמנית למראה כל קללה קטנה או נאד בשידור חי.
אחות שיודעת לקלל היטב בשעת צרה, או אולי בכל שעה, היא דבורה מורגן, אחותו של דקסטר (מייקל ס. הול) בסדרה המצוינת “דקסטר”. אמנם מייקל סי הולס וג’ניפר קרפנטר שמשחקת את אחותו - הינם במציאות בעל ואישה, אך נניח כרגע למשחק העדין של הסדרה עם גילוי עריות ונחזור לקללות. בתחילה מעט שנואה, דבורה מורגן הפכה לאחר חמש עונות לאחות אהובה. פניה כציור מגנה מעט מוזר, גופה ארוך וזוויתי והליכתה כשל קאובוי גדל ביצים. במהלך הסדרה, דבורה צמחה משוטרת אמביציוזית חד מימדית עם פה ג’ורה לבלשית מוצלחת, אחות נאמנה, אישה שרוטה, שורדת של נסיונות רצח פסיכופטיים רבים מספור, ואישה שהתגברה על רצח אלים של אהבת חייה (בתת עלילה שכללה משחק מדהים שפשע שלא זכה הוא להכרה). ועדיין מה שמחמם את הלב יותר מכל, שעם כל התפתחותה המהממת, עדיין שמרה מורגן בקנאות על ג’ורתה. גם באהבתה, גם בכעסה וגם בשנאתה, מורגן כל הזמן מטנפת ואין איש או אישה שלא יחטפו את מטח קללותיה. המילה “פאקינג” למורגן היא כפרחי הערבה לג’ורג’יה אוקיף, כמרה השחורה לפי ג’יי הארווי. זה החומר גלם ליצירתה, זה המקור לשירתה.
