A piece of Nan
ישנם יצירות ורגעים מפורסמים בקריירה של אמנים שלטוב או לרע מקבעים את דימויים התרבותי והציבורי. אמרת מגריט, מייד בא להקיא על המקטרת שלו, אמרת דאלי, ומייד תחושת מאיסות עולה אל מול מראה של שעון נוזל או סוסים צוהלים וטירות מרחפות. לרוב, אמנם מספיק ללכת שוב לתערוכה אחת של אותם אמנים ששמם הפך למטבע לשון או לחותמת של זאנר, על מנת לחוש מחדש בגדולתם ואף לגלות צדדים שלמים שנדחקו הצידה או נשכחו מהמותג שאנשים אלו הפכו להיות. אחת מאותן אמנים היא נאן גולדין.
ייתכן שזה בגלל עשרות חקייניה הפחות מוכשרים שיצאו לתעד במצלמה כל רגע ספק אקראי, ספק מבוים מחייהם, ייתכן שזה בגלל שתמונותיה של חבריה הדראג קווינז - שצולמו כבר בסוף שנות השבעים - הפכו למוכרות לעייפה, אבל היו רגעים במסדר האחיות שנאן גולדין כבר הפכה כמעט לקלישאה. אך כיום האחיות שוב יודעות כי רגעים אלו הם לבושה ולכלימה, שכן בשנים האחרונות כל מפגש הן עם עבודותיה הישנות והן עם עבודותיה החדשות של הנאן הבהירו מחדש בעוצמה וודאית באיזו אמנית גדולה ואישיות מרתקת מדובר.
בת להורים יהודים ממעמד בינוני, וקרובה לאחות גדולה עם מחלת נפש שלאחר חיים מלאי יסורים התאבדה בגיל 18, נאן גולדין הפכה את חייה לאמנות. וחייה גורמים למיתוסים הגדולים של עולם הרוק להיראות כמו סיפורי ערש חביבים: התמכרויות לקוק, והירואין, סדרות של גמילות, מכות מבני זוג אלימים לעת מצוא, עלילות מיניות מכל קצוות הקשת, חברים שמתים מאיידס על ימין ועל שמאל בשנות השמונים והתשעים, ובתוך כל המערבולת הזאת, שעבוד לגאונות חד פעמית ואובססיה לתיעוד כל רגע, כל חבר או חברה. בעשור הראשון לעבודתה, גולדין הייתה חיית לילה כה מסוממת שבריאיון אחד, היא סיפרה שעד לסשן הגמילה הראשון שלה, היא מעולם לא הבינה את חשיבות החשיפה לאור בצילום כי היא תמיד צילמה בסביבות חשוכות. אור או לא אור, עבודתה של גולדין בעשורים של שנות השבעים, השמונים והתשעים ביימה, תיעדה וייצגה עולם שעד לעבודתה נותר מחוץ לפריים.
ואלו לא רק הצילומים של האנדרגראונד הניו יורקי, של קורבנות מחלת האיידס, של הדמויות הזוהרות, האפילות השמחות והמיוסרות של תרבות הגייז בהן היא נעה, שעליהן יצאה תהילתה של גולדין. לא רק על נושאי צילום שנחשבו בזמנו לפרובוקטיביים, נושאת הנאן את פרסומה, אלא פשוט על היותה צלמת מדהימה שתופסת רגעים בחושפנות אגרסיבית מחד ובחמלה מאידך. הצילומים של הוריה במחלתם, התיעוד של זוגות חבריה ברגעיהם הכי אינטימיים, צילומי האופנה שלה למיטב המגזינים בעולם, ומעברה בשנים האחרונות לקולנוע שאחד מתוצאותיו הוא הסרט המופלא בן ה-45 דקות בו שיבצה את סיפורה של אחותה ואת סיפור חייה שלה בתוך מסורת מערבית של ייצוגים נשיים של קדושה, טירוף ומיניות - כל אלו מוכיחים פעם אחר פעם את יכולתה של גולדין לשחק על המתח הלא פתור ועל הגבול בין מציצנות ונצלנות לאמנות גדולה.
