Heere’s Joanie
להרבה אנשים שנולדו משנות השמונים והלאה, ג’ואן ריברס היא לא יותר מפריקאזוידית מנותחת עם קול מרוסק שביחד עם ביתה מחוסרת הכישרון, מטרידה סלבז בשטיח האדום. אך מאחורי מסיכת הפלסטיק, מסתתרת אישה שכבר בשנות השישים היתה סטדנאפיסטית מצליחה בעולם שנחשב אז כגברי למהדרין. היא נולדה בשנת 1933 בניו יורק להורים יהודיים והופיעה לראשונה ב-1965 ב”טונייט שואו” עם ג’וני קרסון. לאט, בנוירוזה ובפרובוקציות, היא פילסה את דרכה במשך שני עשורים לפינה קבועה בתוכנית של קרסון ולהצלחה. בזמן שבו עוד הטלוויזיה היתה מאוד שמרנית, ריברס סיפרה בדיחות על חיי רווקות ועל שוביניזם ואחר כך על חיי מין משמימים בנישואין, על “חדוות” הלידה וגיל הבלות. ב-1987 כשכבר היתה כוכבת אדירה, היא עזבה את קרסון עבור תוכנית אירוח משלה בפוקס. ההחלטה הובילה לחרם מוחלט באנ.בי.סי וקרסון לא דיבר איתה עד יום מותו. בסוף, היא נאלצה להתפטר מתוכניתה לאחר שלא הסכימה לפטר את בעלה שעבד כמפיק והסתכסך עם הרשת ומספר חודשים לאחר מכן, בעלה התאבד. במשך עשרים השנה הבאות, ריברס, שהפכה לפרסונה נון גרטה בעולם הטלוויזיה האמריקאי, תילחם בשיניים ובציפורניים להמשיך להופיע ותנוע בין במות נידחות לפריים טיים ובין הכרה להתעלמות.
בשנתיים האחרונות, ריברס שוב על הגל. לפני שנתיים היא ניצלה את מכונת הריאליטי וחזרה לתודעה עם זכייתה ב”סלבריטי אפרנטיס” של טראמפ. במהלך השתתפותה בתוכנית, ריברס צולמה ל”פיס אוף וורק”, סרט תיעודי על חייה שזכה לביקורות נלהבות השנה בפסטיבל קאן. הסרט בונה את ריברס מחד כנרקיסיסטית פתולוגית, שניתחה עצמה לדעת וחיה כל דקה מחייה בשקיקה ובאומללות למען הכרה ופרסום. במקביל, הסרט גם חושף דמות מרשימה. בגיל 75, היא עדיין מצחיקה ושערורייתית ומתגלה כאגדה חיה וכאם טיפוס לסטנדאפיסטיות רבות שפועלות כיום, החל מיורשתה המיידית קאת’י גריפין, אותה היא בו זמנית מעריצה ומייחלת למותה וכלה בשרה סילברמן, מרגרט צ’ו, ליסה לאמפנלי ועוד רבות ומצחיקות.
