Florence and the machine
אנשים רבים לא מבינים עד כמה קשה להיות אחות חובבת מוזיקה שניחנה בקול זייפני. שמיעת שיר טוב היא חוויה מרגשת. לפעמים השיר כה סוחף, עד שהשמיעה לו בלבד נותרת חוויה מוגבלת והאחות מלאת חדוות החיים פוצחת אף היא בזמרה. רק אז לדאבונה, במקום שירת הזמיר לה קיוותה, בוקע קרקור התרנגולת מגרונה. הלעג של החברות הוא לעיתים כה צורב עד כי אפילו במקלחת האחות משתתקת, אבל מדוע שהמקרקרות יתביישו בעצמן? אחות בעלת עמוד שדרה מאמינה בעצמה ולעזאזאל עם העולם. כזו היא לדוגמה האחות וההשראה פלורנס פוסטר ג’נקינס, האישה שזייפה את דרכה לתהילת עולם.
פלורנס פוסטר נולדה לזוג הורים בעיירה קטנה אי שם בפנסילבניה ב-1868. כבר מגיל צעיר רצתה פלורנס ללמוד מוזיקה בחו”ל, אך אביה העשיר סירב לממן את חלומה. בהתאם לאמצעים המוגבלים שעמדו לרשותה של אישה בתחילת המאה העשרים, ג’נקינס ברחה לפילדלפיה על מנת להינשא לפרנק ת’ורנטון ג’נקינס, אך גם הוא לא תמך בתשוקתה. השניים התגרשו במהרה ורק ב-1909, תודות למות אביה ובעיקר לירושה, פלורנס התחילה את מסעה להפוך לזמרת אופרה מצליחה.
הקלטות, כתבות ועדויות לא מותירים מקום לספק, שירתה של פלורנס הייתה אסון דציבלי בקנה מידה אפי. מספרים כי בהופעות הקהל נהג לצחוק, כי למרות ששרה אריות באיטלקית ובגרמנית, היא לא ידעה לבטא את המילים וכי הפסנתרן היה משנה מקצבים ועוצמות על מנת לפצות על הזוועה. לפעמים הוא גם היה עושה פרצופים לקהל מאחורי גבה. ועדיין או אולי בגלל, פלורנס פוסטר ג’נקינס הפכה לסנסציה. היא עיצבה בעצמה תחפושות מופרכות שהפגינו חיבה לכנפיים והיא זרקה פרחים לקהל שנאספו לאחר מכן לשימוש חוזר. מעל הכול, היא היתה אופטימית נצחית: לאחר תאונת דרכים במונית ב-1943 היא טענה שתודות לתאונה, יכולותיה הווקאליות עלו באוקטבה ושלחה לנהג המונית קופסת סיגרים במתנה. למרות דרישת הקהל, היא הגבילה את מספר הופעותיה ומחירי הכרטיסים המסופסרים הרקיעו שחקים. בגיל 76 היא נכנעה להפצרות והופיעה ב”קרנגי הול”. חודש לאחר מכן, היא נפטרה.
יש מספר דרכים לראות את סיפורה של פלורנס פוסטר ג’נקינס. מחד, מדובר באישה שחיה בעננה משל עצמה. לטענתה, הצחוקים בהופעותיה בקעו למעשה מיריבותיה אכולות הקינאה, והיא השוותה את עצמה לזמרות האופרה הכי נחשבות בתקופתה. פלורנס היא האם הרוחנית של כל אותם אומללי ריאליטי המופיעים בשלבי האודישנים למען שעשועם האכזר של שאר העם. מצד שני, בדרכה האקצנטרית, פלורנס היא אחות הירואית. היה לה חלום, היתה לה תשוקה והיא יצאה להגשימם בהתמדה, באשליה עצמית ובהצלחה. במילותיה של פלורנס עצמה: “אנשים יכולים לומר שאני לא יודעת לשיר, אבל אף אחד לא יכול לומר שלא שרתי.”
