מסדר האחיות

Licking maddow

רייצ’ל מאדוו היא הלסבית הכי שווה באמריקה. נכון, פורשיה דה רוסי הרבה יותר כוסית (לפחות במדדים גבריים קלאסיים), ונכון ג’יין לינץ’ בהחלט יותר קורעת בכל מדד שהוא, אבל מספיק לשמוע את מאדוו המושחזת נואמת על הפרת החוקה או משפדת תרפיסט ש”מרפא” הומוסקסואלים על מנת שגם הויג’יאה של האחות הכי סטרייטית ושמרנית תמצא עצמה רטובה. 

בשדה התקשורת האמריקאית, מאדוו היא תופעה: היא לסבית ששברה את הארון כבר בגיל 17, היא מתהדרת במראה בוצ’י-מלוטש שכולל בלורית סמיכה, עיניים בורקות וחליפות אלגנטיות, ולקינוח, מאדוו היא אולטרה שמאלנית וליברלית שמגובה בדוקטורט מאוקספורד על הפוליטיקה של האיידס (באנגלית זה נשמע כל כך יותר טוב). בעידן של ג’ורג’ בוש ובאקלים הפשיסטי הנוכחי של ישראל, לבטח היינו מוצאים את מאדוו כבולה באזיקים עם נעמי חזן אי שם בשמורה נידחת בלסבוס. בעידן של אובמה לעומת זאת, תוכנית החדשות בת השנתיים של מאדוו ב-MSNBC נהנית ממיליון צופים והיא מוזמנת מדי פעם לארוחות בבית הלבן, מה שלא מונע ממנה לתקוף את המדיניות המעומעמת של אובמה ביחס לנישואין חד מיניים. 

עד כאן, התיאור נשמע מושך אך קצת מפחיד. ברמה הגלובלית, א/נשים לוחמניים הם א/נשים ראויים להערכה, אך מבחינה אישית הם ידועים לעיתים כמתישים ומוצצי חדווה. מספר אחיות למשל דיווחו שבזמן גילגול במיטה עם גדעון לוי, הן נאלצו להבהיר לו בלשון תקיפה כי מה לעשות, אבל שידורי אל ג’זירה אינם מוזיקת זיונים מגניבה. למזלו של המסדר עם זאת, מאדוו היא לא טלי פחימה וגם כשהיא מצליפה, היא עושה זאת עם הומור עצמי ופרופורציות. כך כשהיגגה לאחרונה בריאיון על היציאה מהארון שלה שכללה פתק תוקפני בתאי השירותים של הבנות  בסטנפורד, היא כינתה אותה כ”מתלהמת” והוסיפה “הייתי בת 17, לא בדיוק הגיל לרפלקסיה עצמית וצניעות”. במקביל, בראיון המשעשע שלה עם הדודות של הוויו היא אמרה “אני לא איזו דוגמגישת חדשות, אני לסבית גדולה שנראית כמו גבר.” עכשיו כל מה שמסדר האחיות דורש הוא משכב פיסגה עם גאולה אבן.

Julianne and Annette are all right

סנסציית האינדי של הקיץ ”דה קידס אר אולרייט” של הבימאית הלסבונה ליסה צ’ולודנקו הוא סרט מעט מבלבל. מצד אחד, הסרט מספק מבנה קלאסי וידוע היטב - אל תא משפחתי מונוגומי, נכנס גבר זר שחושף את הסדקים הפושים במבנה היציב לכאורה. מצד שני, הסרט מציג (אולי לראשונה בהיסטוריה של הקולנוע המיינסטרימי) את ניק וג’ולס, זוג אימהות לסבי, שמגדלות את ג’וני ולייזר בני העשרה שבאו לעולם בעזרת תרומה מבנק הזרע. הזוגיות בין הנשים עצמן והקשרים בין המאמז לילדיהן מתערערים כשג’וני בת ה-18 יוצרת קשר עם פול המזריע שמגולם בחינניות סקסית על ידי מארק רופאלו. בדרכה של צ’ולדנקו ליצירת סרט מוצלח עמדו מהמורות רבות כדוגמת ייצוג לסבי קלישאתי או מתחנף, תפיסות מיניות מקובעות, רגעים מלודרמטיים זולים ופרובוקציות זולות עוד יותר. את כולן היא צלחה בכבוד. הסרט המרגש מציג פורטרט חדשני ועם זאת לעיתים כה מוכר של משפחה במשבר בעידן בו קשרים ביולוגיים, רגשיים, מיניים ומשפחתיים הם סבוכים מתמיד. וחוץ מזה, יש גם די הרבה צחוקים ודאחקות לאוהבי הלסביות באשר הן. 

ברמת האחיות, הסרט הוא חגיגה, שכן את ניק וג’ולס מגלמות האחיות, ג’וליאן מור ואנט בנינג, שמפגינות בסרט יופי נשי, בשל ולא מנותח. את ג’ולס הרחפנית והפגיעה מגלמת ג’וליאן מור, אחת האחיות הכי יפות במסדר וזאת למרות ובזכות שהיא מג’ונג’נת בכל איבר ושיערה בגופה. האמריקאית, ששורשיה בסקוטלנד, שברה את לב המסדר כעקרת בית פסיכוטית ב”סייף”, סרטו הקפוא של טוד היינס מ-1994, ומשם המשיכה לקריירת משחק של דרמות, קומדיות וסרטי מד”ב, ששיאיה כוללים שחקנית פורנו אימהית ב”בוגי נייטס”, ובעיקר שלל עקרות בית מודחקות ומורכבות נוסח “מגנוליה”, “הרחק מגן עדן”, “השעות”. את ניק, אישתה של ג’ולס משחקת בנינג. אישתו של וורן בייטי (כבר עיטור כבוד) נלחמה קשות על מנת להתקבל למסדר. למרות גופה החטוב, שיערה הקצוץ וכישרונה, הפחידה בנינג את המסדר בתנועותיה החתוליות ובעיניה המעט אכזריות. אפילו המועמדות לאוסקר על משחקה המצוין בסרט “הנוכלים” לא עזרה. עם זאת אי אפשר היה להתעלם מהעשור האחרון בו הפציצה בנינג כאשת עסקים נרקיסיסטית ב”אמריקן ביוטי”, כשחקנית תיאטרון מניפולטיבית ב”להיות ג’וליה” וכאימא מפלצתית ב”ראנינג ווית’ סיסרז”. מכתב הקבלה הסופי הגיע לבנינג לאחר תפקידה הנוכחי בו הצליחה לרגש כאשת משפחה ורופאה אמביצויזית ושתלטנית שעדיין מעוררת הזדהות בנסיונה להגן על משפחתה שמשתנה מול עיניה. גם הנשיקה עם ג’וליאן לא הזיקה כלל.    

Sometimes Lynch is a good thing

עם סיומה של העונה הראשונה של “גלי”, אפשר לסכם את מה שהיה ברור מהפרק הראשון: סו סליבסטר בכיכובה של ג’יין לינץ’ היא האחות המנצחת במסדר של שנת 2010. הסיבה למסיבה היא כפולה ומכופלת, שכן מדובר בשתי אחיות (לפחות) במחיר של אחת. עם הידרדרותה של אלן דג’נרס המהממת לקוף מרקד והתחפפותה של רוזי אודונל לתיאוריות קונספירציה, לינץ’ היא הלסבית הכי חמה בסביבה. עוד לפני התפוצצותה כסו סילבסטר, לינץ’ כבר כבשה את לב המסדר בהופעותיה הביזאריות בסרטיו של כריסטופר גסט, בתפקידה הקורעעע ב”רול מודלס” ובשאר חלטורות בהן הביאה את פניה  האלסטיות, המבנה הג’ירפתי שלה ודיבורה החותך על מנת לשמח לבב צופה. 

השנה הזאת אבל היתה חסרת תקדים מבחינת פרסומה של הקומיקאית בת החמישים, ובצדק. “גלי” היא סדרה שמצליחה להתעלות על פגמיה ותמיד לנצנץ בכיף, אבל כשסו סליבסטר מופיעה על המסך, רק אז הסדרה מבריקה כיהלום. עם רצף חליפות ספורט שישמח כל אתלט אולימפי, סילבסטר ,המאמנת של הצ’יריוס, היא כוחנית, מופרעת, נרקיסיסטית, חסרת כבוד לכל אדם, מוסד או ערך שיעמוד בדרכה ובעלת מוטיבציה של כריש קטלן. בצירוף שנאתה הלוהטת לוויל שוסטר הוויגר המתועב, חולשתה היחידה לאחותה המאותגרת, והצטיידותה בתותח קטילות שנכתב על ידי אלוהי הקומדיה בעצמו, סו סילבסטר היא קלאסיקה עכשווית ואלמותית. ומזל טוב לג’יין על החתונה.