הרשמו לעדכונים במייל:

מסדר האחיות

אחות לאחות, אחות


מייל  טוויטר  פייסבוק  על האחיות  

A piece of Nan

ישנם יצירות ורגעים מפורסמים בקריירה של אמנים שלטוב או לרע מקבעים את דימויים התרבותי והציבורי. אמרת מגריט, מייד בא להקיא על המקטרת שלו, אמרת דאלי, ומייד תחושת מאיסות עולה אל מול מראה של שעון נוזל או סוסים צוהלים וטירות מרחפות. לרוב, אמנם מספיק ללכת שוב לתערוכה אחת של אותם אמנים ששמם הפך למטבע לשון או לחותמת של זאנר, על מנת לחוש מחדש בגדולתם ואף לגלות צדדים שלמים שנדחקו הצידה או נשכחו מהמותג שאנשים אלו הפכו להיות. אחת מאותן אמנים היא נאן גולדין. 

ייתכן שזה בגלל עשרות חקייניה הפחות מוכשרים שיצאו לתעד במצלמה כל רגע ספק אקראי, ספק מבוים מחייהם, ייתכן שזה בגלל שתמונותיה של חבריה הדראג קווינז - שצולמו כבר בסוף שנות השבעים - הפכו למוכרות לעייפה, אבל היו רגעים במסדר האחיות שנאן גולדין כבר הפכה כמעט לקלישאה. אך כיום האחיות שוב יודעות כי רגעים אלו הם לבושה ולכלימה, שכן בשנים האחרונות כל מפגש הן עם עבודותיה הישנות והן עם עבודותיה החדשות של הנאן הבהירו מחדש בעוצמה וודאית באיזו אמנית גדולה ואישיות מרתקת מדובר. 

בת להורים יהודים ממעמד בינוני, וקרובה לאחות גדולה עם מחלת נפש שלאחר חיים מלאי יסורים התאבדה בגיל 18, נאן גולדין הפכה את חייה לאמנות. וחייה גורמים למיתוסים הגדולים של עולם הרוק להיראות כמו סיפורי ערש חביבים: התמכרויות לקוק, והירואין, סדרות של גמילות, מכות מבני זוג אלימים לעת מצוא, עלילות מיניות מכל קצוות הקשת, חברים שמתים מאיידס על ימין ועל שמאל בשנות השמונים והתשעים, ובתוך כל המערבולת הזאת, שעבוד לגאונות חד פעמית ואובססיה לתיעוד כל רגע, כל חבר או חברה. בעשור הראשון לעבודתה, גולדין הייתה חיית לילה כה מסוממת שבריאיון אחד, היא סיפרה שעד לסשן הגמילה הראשון שלה, היא מעולם לא הבינה את חשיבות החשיפה לאור בצילום כי היא תמיד צילמה בסביבות חשוכות. אור או לא אור, עבודתה של גולדין בעשורים של שנות השבעים, השמונים והתשעים ביימה, תיעדה וייצגה עולם שעד לעבודתה נותר מחוץ לפריים. 

ואלו לא רק הצילומים של האנדרגראונד הניו יורקי, של קורבנות מחלת האיידס, של הדמויות הזוהרות, האפילות השמחות והמיוסרות של תרבות הגייז בהן היא נעה, שעליהן יצאה תהילתה של גולדין. לא רק על נושאי צילום שנחשבו בזמנו לפרובוקטיביים, נושאת הנאן את פרסומה, אלא פשוט על היותה צלמת מדהימה שתופסת רגעים בחושפנות אגרסיבית מחד ובחמלה מאידך. הצילומים של הוריה במחלתם, התיעוד של זוגות חבריה ברגעיהם הכי אינטימיים, צילומי האופנה שלה למיטב המגזינים בעולם, ומעברה בשנים האחרונות לקולנוע שאחד מתוצאותיו הוא הסרט המופלא בן ה-45 דקות בו שיבצה את סיפורה של אחותה ואת סיפור חייה שלה בתוך מסורת מערבית של ייצוגים נשיים של קדושה, טירוף ומיניות - כל אלו מוכיחים פעם אחר פעם את יכולתה של גולדין לשחק על המתח הלא פתור ועל הגבול בין מציצנות ונצלנות לאמנות גדולה. 


Comments

Happiness is a warm video art

פיפילוטי ריסט היא אחת מאמניות הווידאו ארט המצליחות והידועות ביותר בעולם. ווידאו ארט מתוייק לרוב בארכיוני המסדר תחת הקטגוריות שכלתנות, פיהוק ושיעמום, אך פיפילוטי, שנולדה תחת השם אליזבת שרלוט ריסט, היא כל דבר חוץ ממשעממת. עבודותיה אכן קונספטואליות וגם מתוחכמות, אך האישה שכינויה הגיע מספר הילדים “פיפי לונג סטקוניגז” (בילבי בשפת הקודש) היא בהתאם מופרעת לא קטנה עם חוש הומור שאוהבת צבע, קומוניקטיביות ומוזיקת פופ.

באחד מעבודות הווידאו המוקדמות שלה מ-1987 - פיפילוטי מצטטת, מריצה, מעוותת, טובחת ומתחרפנת על אחת השורות הכי מפורסמות של הביטלס. הקליפ, שנראה כאחוז בדיבוק, מדבק בזימזומו האובססיבי. 

בעבודה אחרת מאמצע הניינטיז, שנראית כמו וידאו חתונות לא ברור מחברת הפקות באשדוד, היא מזייפת בשמחה את “וויקד גיימז” של כריס אייזיק. העבודה משעממת לצפייה, אבל מרימה להנחתה קומית מדקה 3:00 והלאה.

בעבודה מ-2004- אישה דוחפת את פניה המאופרות אל מול שימשה. הצפייה לא קלה, אבל אפילו הופכת למשעשעת בעזרת חומרים קלים.   


Comments

Fairy Tales

בהיסטוריה של הצילום התיעודי המזויף, אחד הסיפורים המשובחים ביותר קשור לזוג אחיות שובבות. ברמת הדיוק המשפחתי לפחות, מדובר בצמד בנות דודות בשם אלזי (בת ה-16) ופרנסס (בת ה-10), שאי שם ב-1917 בכפר קוטינגלי שבאנגליה הביאו להוריהן שתי תמונות בהן מצולמת כל אחת מהן עם פייה.

ארתור רייט, אביה של אלזי, לא האמין לשתי הפוחזות, אך האם פולי הביאה את התמונות להרצאה של החברה התיאוסופית. בתוך שנה, התמונות החלו לתפוס תאוצה בקרב החברה התיאוסופית. לבסוף, הם נחתו בידיו של הסופר ארתור קונן דויל, שבחייו הפרטיים היה ספיריטואליסט פעיל ביותר.

   

לא חד מחשבה כגיבורו הספרותי, קונן דויל האמין כי מדובר בצילומים אמיתיים המתעדים את הופעתן של פיות. מגובה במומחי צילום שטענו כי הנגטיבים אמיתיים מעל כל צל של ספק, קונן שלח את חברו גארנדר לפגוש את אלזי ופרנסיס. 

גארדנר הגיע לכפר עם ציוד מתקדם, ולאחר חודש יצאו הבנות לבדן למסע צילום וחזרו עם שלוש תמונות נוספות. גארדנר שלח מכתב אקסטטי לקונן דויל, שאץ ופרסם שני מאמרים נלהבים ולאחר מכן ספר שלם על חייהם של פיות ומפגשים איתן. התגובות היו מעורבות ואנגליה נשאבה למחלוקת סוערת על האותנטיות של התמונות, ובעיקר של הפיות. 

לאחר 1921 העניין הציבורי בתמונות דעך, אך בשנות השישים עיתונאי איתר את אלזי שהודתה בעמימות שייתכן והמציאה את הפיות בדמיונה. ובכל זאת, אלזי עדיין טענה כי אולי בדרך נסתרת ומופלאה היא הצליחה לצלם את מחשבותיה. לאחר מכן, כל מספר שנים, הדיון בפיות קוטינגלי התעורר מחדש באנגליה עד שב-1983 שתי הזקיינלעך הודו כי זייפו את התמונות וצילמו גזירי קרטון של ציורי פיות ממגזינים. עם זאת, השתיים טענו כי בילדותן באמת ראו פיות, ובעוד שאלזי כבר אמרה בפה מלא כי כל התמונות מזויפות, פרנסס התעקשה עד מותה כי התמונה החמישית אמיתית. טוב שכך אמרה. כידוע, כל פעם שאחות אומרת ש”היא לא מאמינה בפיות”, פיה אחת אי שם נופלת ומתה. 


Comments

Color me pretty

שעות רבות עברו על המסדר בדיונים איזה ציור ייצג בכבוד הראוי את פרידה קאלו, אחת האמניות הכי מפורסמות של המאה העשרים שנולדה ב-1907 במקסיקו. בסוף נזכרנו שזה האינטרנט, אז למה לא לפרגן בכמה וכמה. 

אז התחלנו בפורטרטים העצמיים בהם היא מופיעה לא מפוענחת, יפה, משופמת וחד גבתית. אלו הפורטרטים שהפכו כבר לקלישאה ולתעשייה, לפרסומת של “וולוו” לקהל ההיספני, לבול של שירות הדואר המקסיקני, לגלויות של ה”מומה”, לאינספור עטיפות של מגזינים, ולסרט בכיכובה של האחות הלוהטת, סלמה האייק. 

אך אלו לא רק הפורטרטים העצמיים, שהביאו לקאלו את תהילתה. היו אלו גם הציורים הריאליסטיים שהפגינו את מחוייבותה למהפיכה הקומוניסטית, והיו גם אלו הציורים ששילבו בחדשנות ובמקוריות בין הזרם הסוריאליסטי של תחילת המאה העשרים למסורת הציור המקסיקנית רבת השנים.

  

אבל זה בעיקר הכאב, הפיזי והנפשי שנוכח ביצירה של קאלו ונותן לה את כוחה הלא מתפשר. אז החלטנו לסיים עם אישה, שניצבת, קשורה, ממוסמרת, וגופה הפעור חושף שלד ברזל. עדות ותוצר לכאב שהיה חלק כה גדול מחייה של קאלו - שרגלה הימנית נפגעה עקב מחלת הפוליו שקיבלה בגיל שש, שגופה רוסק בגיל 18 בתאונת דרכים שבעקבותיה החלה לצייר, ושמתה בגיל 47 לאחר שנה שבה רגלה נכרתה, שנה, שבה כתבה ביומנה “אני מקווה שהעזיבה תהיה מלאת שמחה, ואני מקווה שלעולם לא אחזור”. 


Comments

Mann up!

סאלי מאן היא צלמת אמריקאית שנולדה ב-1951 בוירג’יניה 

בגיל 41, היא פרסמה את ספר הצילומים השלישי שלה שנקרא “Immediate Family” ונחשב נקודת מפנה בצילומי אמנות של תימות כדוגמת משפחה ותקופת הילדות. 

מאן, שמצלמת בספר את שלושת ילדיה בחושפנות, הואשמה על ידי חלק מהמבקרים ביצירת אמנות פורנוגרפית. 

ב-2001 טיים מגזין  קרא למאן “הצלמת הטובה ביותר באמריקה.” 


Comments

In Monah’s Kitchen

מונה חתום היא אמנית ממוצא פלסטינאי שנולדה בביירות בשנות החמישים ובזמן טיול משפחתי ללונדון ב-1975 נתקעה בממלכה עקב מלחמת האזרחים שפרצה בלבנון.

אחת האחיות במסדר נתקלה לראשונה בעבודתה של חתום ב”מומה” שם הציגה מיצב מהפנט בו מגרפה אוטומאטית שחוצה עיגול חול סובבת בעודה משטיחה את מה שרק לפני רגע גרפה. מאז המסדר במעקב.

 

חתום, שהתחילה במיצגים עברה לעבודות מולטימדיה של צילום, פיסול, ווידאו ארט, דרכם היא מתעסקת בנושאים כמו גוף, שיערות, כאב, זיקנה ואלימות לצד מושגים כמו בית, גלות גבולות וכיבוש. משיכה לריקמה ופרימה רפטטיביות נרשמו גם.  

בין העבודות האהובות: כלי מטבח עצומים כדוגמת חותך ביצים או מגררת ברזל שנראים ככלי עינוי.  

חתום ביקרה בגלוי את ישראל, אבל מסרבת לניסיונות לתייג את עבודתה רק במונחים של מחאה פוליטית ושל מוצאה המזרח תיכוני. היא לא אוהבת לבשל. 


Comments

Ya Hadidti

במסדר האחיות מאמינים גם ביופי פנימי ועל כן בשורותיו הגברת זאהא חדיד, אחת הארכיטקטיות המצליחות בעולם וטרול במשרה מלאה. חדיד, שנולדה בבגדד ב-1950, למדה מתמטיקה בביירות וארכיטקטורה בלונדון. לאחר שעבדה עם אושיות כדוגמת רם קולהאוס, פתחה בתחילת שנות השמונים משרד ארכיטקטורה משלה, שכיום מונה 350 איש. תלבושותיה המסותתות ופריטי עיצובה המרשימים מפוסלים כבנייניה ואלו נחשבים בין החדשניים, המרתקים והמאתגרים בעולם. בין הפרויקטים היותר ידועים שלה אפשר למנות את טרמינל הונהיים-נורד בסטרסבורג, מפעל הב.מ.וו בלייפציג, המוזיאון הלאומי לאמנויות המאה ה-21 ברומא ועוד. החללים העצומים, הזוויות המופרעות והחומרים העתידניים שמאפיינים את יצירתה זיכו את חדיד בערימות פרסים ובהופעות כדרך קבע ברשימות כדוגמת 100 האנשים הכי חשובים בעולם של הטיימס והפורבס, שם היא מוגדרת כאחת האמניות הקונספטואליות המשפיעות ביותר במאה ה-21.  


Comments

Louise Bourgeois (1911-2010)

מסדר האחיות התוודע לראשונה לאמנית, לואיז בורז’ווה, ברטרוספקטיבה שערך לכבודה מוזיאון הגוגנהיים בניו יורק לפני שנתיים. פסליה הבשרניים, המהפנטים, החייזריים, המעוותים והיפהפיים עד כאב של בורז’ווה היוו לא פחות מהתגלות. בפיסולה יוצא הדופן, שובר הצורה, החומר, הגוף והמגדר, בורז’ווה עשתה קרוננברג עוד לפני שקרוננברג ידע לומר אקשן. לאחד מפסליה שהיה טורסו מעוות צורה מלא נקבים וקימורים דמויי רקטום, ויג’יאה ושד, היא קראה דיוקן עצמי, שכן כך היא אמרה, פעמים רבות הרגישה, ובצילום, המופיע מעלה, בורז’ווה מתועדת עם פסל דמוי זין אותו נשאה כנרתיק אל מול עדשתו של רוברט מייפלת’ורפ. המסדר חובב פרובוקציות ועל כן בחר דוגמאות אלו, אך אמנותה של בורז’ווה היתה רבגונית, מרתקת, רב-נושאית, והתנשאה מעל ומעבר לשערוריות זוטא אלו, כפי שאפשר לראות בעבודות אחרות שלה דוגמת “הרס האב”, פסלי הענקים הלבנים שלה ודמות העכביש בה התמקדה בעשורים האחרונים. ברוב עבודותיה מתבלטת תפיסתה את הגוף שהיתה ייחודית ומקורית ונותרה עד היום פורצת דרך. לואיז בורז’ווה עבדה בסטודיו שלה ברחוב 22 בצ’לסי מ-1958 ועד שבוע לפני פטירתה ביום שני ה-31 במאי 2010 מהתקף לב בגיל 98. 


Comments

“כי אישה שמציירת ויג’יאה כל כך יפה וכל כך הרבה פעמים היא בבירור אחות”
ג’ורג’יה אוקיף, ווג, 1923

“כי אישה שמציירת ויג’יאה כל כך יפה וכל כך הרבה פעמים היא בבירור אחות”

ג’ורג’יה אוקיף, ווג, 1923


Comments